ריו קיו קובוג'וצו- יושינקאי

 

רקע כללי:

 יושינקאי קובוג'וצו יושינקאי הוקמה בשנות הארבעים של המאה העשרים בידי מאסטר אומנות הלחימה היפני, אינואה גאנשו המנוח. פירוש המילה יושינקאי הוא הקבוצה השואפת ל"אימון רציני וכנה של הגוף ולשיפור הנפש דרך אימוני אומנויות לחימה, כולל אימוני נשק מסורתי וקרטה".

​

אינואה חווה את זוועות המלחמה ורצה שלדור הצעיר יהיו חלופות שלוות ובריאות יותר. הוא ניסה

להדריך את התלמידים לחזור למסלול המסורתי, הרחק מ"דגש לא בריא על תחרותיות", ולתת להם שיטה לפגוש את החיים דרך האימונים שלהם.

 

אינואה גאנשו הקים את האגודה כדי לקדם ולשמר אומנויות לחימה במתכונתן המקורית בכלי נשק וללא כלי נשק.

הוא חש שתחרותיות ומורים אנוכיים חסרי דעת מסיטים את אומנויות הלחימה מהדרך האמיתית. הוא היה מודאג שאנשים מתאמנים רק בשביל צבירת נקודות, בלי עיסוק רציני בזאנשין (ערנות גופנית ונפשית) במא-איי (התרחקות - בדומה למרחב הגנתי) בטאי סאבאקי (תנועות גוף המונעות עימות נפשי ופיזי) ובקאטה ( יציבה וגישה פיזיות ונפשיות).

 

בו, המילה היפנית ללחימה, מאמצת את המושג "שימוש בכוח חזק יותר, בכוונה זקופה וטובה, לעצור או לשלוט באלימות אצל אחרים ועוד יותר בעצמך."

 

המטרה האמיתית של אומנויות לחימה קלאסיות, אומר אינואה, היא לטפח "שלווה, ענווה, וכבוד לעצמי ולאחרים". זוהי שיטה "לפגוש את החיים" במודעות להימנעות מעימותים, אך "תמיד להיות בשליטה, אם העימות הוא בלתי נמנע."

 

אימוני נשק מסורתי טיפחו את "התודעה הנכונה" של קוקומו, את המחשבות הנכונות, את היחס הנכון ואת הפעולות שעוזרות להימנע מסכסוך.

 

סנסאי אדי אומר שאומנויות לחימה מסורתיות מכשירות את הגוף ואת הנפש, כיוון שהשניים הם אחד.

 

על הלוחם להיות מלומד, ועל המלומד להיותת לוחם. העט והחרב אינם נפרדים. אנו מכשירים את הגוף לחינוך התודעה, ותודעה בריאה, בתורה, תלמד את הגוף. זה הלקח של איזון

- או'סנאי

 

אימונים מסורתיים מלמדים על חיים ומוות. כאשר תלמידים לומדים על מוות הם לומדים את ערך החיים ושמירתם. כאשר תלמיד לומד על מוות, יש סיכוי גבוה שיימנע מעימות.

 

השיעור הראשון של גארי באומנויות הלחימה היה "אין צורך במאמץ כדי לפגוע, אבל נדרשים חודשים ארוכים לרפא."

 

זה מקביל לערך הגבוה ביותר באמונה היהודית, ערך החיים,

 

"וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא"

משנה סנהדריון ד, ה

​

אנו חוגגים לא רק את הצלת החיים, אלא את הערך ואת החיים, אנו חוגגים כדי לחיות, אנו שואפים לחיות את החיים שלנו ושל אחרים ובכך אנו קושרים את עצמנו לחיים על כל צורותיהם.

 

יותר ויותר אנשים חוזרים לתרגול אומנות לחימה מסורתית לא רק כדי להגן על עצמם, אלא כדי לשפר את התודעה, את הגוף ואת הרוח, וללמוד להימנע מעימותים ולנטרל אותם. "הערכים האותנטיים של אומנויות הלחימה אינם טמונים בניצחון או בתבוסה, אלא בשלמות הדמות של משתתפיה".

 

בסופו של דבר, אומנויות לחימה מסורתיות עוסקות בכיבוש העצמי, היריב הקריטי ביותר שאדם יצטרך להתמודד איתו אי פעם.

 

ג'רדין מצטט חוכמה מזרחית קדומה:

 

"כיבוש אלף גברים באלף קרבות אינו המטרה הסופית. הלוחם האמיתי לומד לכבוש את עצמו."

 

כפי שאמרו חכמינו בתמציתיות:

 

איזהו גיבור? הכובש את יצרו״

​

​